הבוגרים הרצויים: לקראת הגדרה מחודשת
שלושה דימויים אידאליים של הבוגר הרצוי מנחים את השיח החינוכי: הבוגר המחו ְברת, הבוגר המתורבת והבוגר הממומש. הדימויים האלה לא עובדים טוב בימינו; חייבים להמציא אותם מחדש
צבי לם לא היה הראשון ולא האחרון שחילק את השיח החינוכי לשלושה "הגיונות" המ ּו ְנחים בידי שלושה דימויים של "הבוגר הרצוי" או "האדם המחונך" (לם 1972). ראשיתה של הטיפולוגיה הזאת נמצאת בכתביהם של שני הוגי החינוך הגדולים – אפלטון ודיואי. כמה הוגי חינוך בני זמנו של לם – שפלר (1964), קוהלברג ומאייר (1972), פנסטמאכר וסולטיס (1986), שוברט (1986), איגן (1997) – הציעו טיפולוגיות דומות. אבל לם אינו רק "שלנו", הוא גם הציע את הטיפולוגיה המעמיקה והשיטתית ביותר, כך שהדיון שלי בדמות הבוגר הרצוי יצא ממנו ויחזור אליו – באופן ביקורתי.