גישות משלימות לחינוך החשיבה
נופי מחשבת דיוויד פרקינס על חינוך לחשיבה טובה
בתשובה לשאלה מהקהל במהלך הרצאה במכון ון ליר בירושלים, סיפר דיוויד פרקינס שכאשר הוא רוצה להבין כיצד חושב "חושב טוב" הוא מתבונן בעמיתו ישראל שפלר, פילוסוף של המדע והחינוך מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת הארוורד. מהתבוננות זו, כך סיפר, הוא מחלץ מאפיינים של חושב טוב ושל חשיבה טובה. זוהי "מתודה" לגיטימית. אריסטו המליץ עליה כדרך להפקת הכללות על התבונה, וניטשה העיר שכל תיאוריה או הגות, שיטתיות וכלליות ככל שיהיו, מתחילות בהתרשמויות ובחוויות אישיות וייחודיות מסוג זה: "לאט לאט נתחוור לי מה הייתה עד כה כל פילוסופיה גדולה; התוודותו של מחוללה, איזה סוג של מימוארים".
מכל מקום, במקרה מיוחד זה של פרקינס-שפלר היה ל"מתודה" זו יתרון אחד בולט: התאורטיקן יכול היה לשאול את מושא ההתבוננות שלו – הוא הרי "חושב טוב" – מה דעתו על התיאוריה של חשיבה טובה שחילץ מן ההתבוננות בו. פרקינס אמנם שאל ושפלר אכן השיב, אך לכך נגיע מאוחר יותר. בינתיים ננסה להפעיל "מתודה" זו של "חוויה מוכללת" או "התבוננות מחלצת" על מי שהוא בעינינו "חושב טוב", או אף יותר מכך – "חכם". נשאל: איזה "דבר" יש לו שאין לנו והיינו רוצים שיהיה לנו ולאחרים? האם ניתן לפתח או לטפח את ה"דבר" הזה? אם כן, כיצד? אלה הן "השאלות הגדולות" שמעסיקות את דיוויד פרקינס ואת התחום שבו הוא חושב – חינוך החשיבה: מהי חשיבה טובה? האם ניתן לפתח אותה? ואם כן, כיצד?
המאמר פורסם בהמאמר פורסם כמבוא לספר "דיוויד פרקינס ועמיתים: נופי החשיבה – מאמרים על חינוך לחשיבה טובה", מכון ברנקו וייס, 2000