תנו לילד דגים!

המאמר מציג את הגישות לחינוך החשיבה וממליץ על אחת מהן

להורדת המאמר

הרעיון היה פשוט ומלהיב: בעידן של התפוצצות, התיישנות, נגישות ויחסיות של הידע אין טעם ללמד ידע; יש טעם ללמד לעסוק בידע – לאתר, לעבד, לבקר וליצור ידע, כלומר לחשוב. כך, בתוך זמן קצר – מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת – הפכה הוראת החשיבה ל"טרנד" והוראת הידע ל"פָּסֵה". הוגי חינוך נלהבים המציאו תאוריות רבות על הוראת החשיבה, והתחום לקה במחלה שבא לטפל בה – התפוצצות הידע. מי שרוצה להבין את תחום הוראת החשיבה, כל שכן ליישם אותו בכיתה, ניצב משותק לעומת שפע התאוריות על חשיבה טובה והוראתה.

אז מה עושים? קודם כול סדר – מסדרים את התאוריות בהתאם לגישות (מטא־תאוריות) להוראת החשיבה. אחר כך מעיינים בגישות ומפיקים כמה תובנות מועילות. תובנה אחת, זו שעומדת במרכז המאמר הזה, היא שהוראת החשיבה עשתה מסלול אירוני למדי – מרדה בידע וחזרה אליו; ניסתה לעקוף אותו ונלכדה בו. בואו נצא בעקבות המסלול שעשתה הוראת החשיבה.

המאמר פורסם בהד החינוך,
פ"ג, 5, אפריל 2009, עמ' 44-38