הכיתה הפכה לאמבטיה של רגשות. כך לא מחנכים ילדים
בית הספר אמור להיות במה של מחשבות — גם בימי מלחמה
מכל המוסדות החברתיים — הפוליטיקה, הכלכלה, הצבא, הדת, התקשורת — החינוך הוא המוסד החברתי החלש ביותר. המוסדות האחרים חשים בכך ומנסים להכתיב לו את מטרותיהם. הפוליטיקה מכתיבה לו "חינוך לאזרחות טובה" — אילוף לאזרחות ממושמעת; הכלכלה מכתיבה לו "חינוך טכנולוגי" — הכשרה לשוק העבודה; הצבא מכתיב לו "חינוך לשירות משמעותי" — הכנה לחיילוּת נלהבת, "מורעלת"; הדת מכתיבה לו "התקרבות לאמונה", "התחזקות" — הדתה, שטיפת מוח; והתקשורת מכתיבה לו "חשיפה למידע" — התמכרות למידע־בידור (infotainment), ובהשפעתה, אפילו המורים רוצים רייטינג בכיתות. בלשונם של האסטרטגים, החינוך שוחה במים אדומים, שורצי כרישים — מוסדות חברתיים שמנסים לטרוף אותו. וכך, במקום לחנך, החינוך מאלף, מכשיר, מכין, שוטף, מבדר.
המאמר פורסם במוסף הארץ 24.11.23